שמחת הלב מפעלי הומור בע"מ נ' גאלם - פסקדין

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על ביטול החלטתי מפרוטוקול הדיון מיום 17/10/2010 במסגרתה נדחתה התנגדותה של המבקשת לתובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדה המשיבה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן במהלך הדיון בפני, במעמד הצדדים, ביום 24/3/2011, ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, טענתה של המבקשת כי לא התייצבה לדיון בשל מצבה הרפואי והעובדה כי עברה הליך ניתוחי שלאחריו קיבלה תרופות שטשטשו אותה במידה כזאת שלא יכלה לזכור את מועד הדיון לא הוכחה כלל על ידה, ולמעשה עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי אין בה ממש.

המבקשת עברה הליך ניתוחי ביום 26/9/2010 ושוחררה מבית החולים כבר ביום המחרת.

בבדיקה שלאחר הניתוח נרשם: "מצב כללי: טוב, הכרה: מלאה".

ביום 9/10/2010 (כשבוע לפני מועד הדיון) אושפזה שוב, בשל כאבים באיזור הניתוח, ושוחררה לביתה לאחר יום אחד בלבד. בטופס השחרור נרשם שוב: "מצב כללי: טוב, הכרה: מלאה".

התרופה היחידה שנרשמה לה באותה עת היא אוגמנטין (אנטיביוטיקה) ולא כל תרופה אחרת שיכולה לגרום לטשטוש חושים כזה שהמבקשת תשכח את מועד הדיון כליל.

אלו המסמכים הרפואיים שהציגה המבקשת עצמה, ולו רצתה לסתור את האמור בהם לגבי מצב הכרתה היה עליה להציג נתונים אחרים, אם בתצהיר ואם בחוות דעת רפואית, וזאת לא עשתה.

שנית, לגופו של עניין, אין בפי המבקשת כל טענת הגנה הראויה להישמע בפני התביעה.

בסיכומיה העלתה המבקשת טענות שונות כנגד ההסכם עליו חתמה עם המשיבה, חלקן סותרות זו את זו.

תחילה טענה המבקשת שמסמך ההרשמה עליו חתמה "אינו מחייב", משום שלא נרשם עליו שהוא בגדר "חוזה".

טענה זו, כמובן, אין בה כלום.

על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול (סע' 1), כאשר הקיבול יכול שיהיה בהתנהגות בלבד (סע' 6). ברור שהשתתפותה של המבקשת ב- 8 מפגשים מתוך הקורס שהוצע לה, הינה בגדר קיבול מספק.

לאחר מכן טענה המבקשת כי המשיבה הפרה את החוזה בין הצדדים (שכאמור, קודם לכן טענה כי כלל אינו מחייב), וזאת בשל "הרעת תנאים" שנוגעת בעיקר לעובדה שהמזגנים בכיתות הלימוד לא פעלו או לעובדה כי המתנדבים נשלחו להופיע בבתי חולים תוך הצגת מצג שווא כי ההופעות הינן בחינם.

כידוע, ההלכה היא כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו"

(ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט (3) 41 – ההדגשה שלי – י.ב).

ככל שטענתה של המבקשת היא טענת קיזוז, הרי שהמבקשת לא כימתה את הנזק הנטען כתוצאה מאותן "הופעות" או כתוצאה מהפסקת פעולתם של המזגנים.

ככל שהטענה היא בדבר"הפרת חוזה" וביטול ההסכם, הרי שהמבקשת אף לא הבהירה מדוע לא שלחה הודעת ביטול ואפשרה למשיבה לתקן את ההפרה בתוך תקופת זמן סבירה (ראה סע' 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970).

שאר טענותיה של המבקשת, לפיהן לא קראה את כל סעיפי ההסכם בין הצדדים ו"דילגה" על סעיפים ולפיכך לא ידעה, למשל, על עלות הקורס או על דמי הביטול, הן טענות סרק שאינן יכולות לשמש כהגנה, ולו בדוחק.